החלטה בתיק בש"א 2077/06

1.         לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, אשר ניתן ביום 06.06.06 בת"א 3485/01. בפסק הדין נקבע, כי המשיבים ביטלו כדין את הסכמי המכר שנכרתו בינם לבין המבקשים, שלפיהם רכשו מהמבקשים חנויות בפרויקט "שוקניון אגריפס" בירושלים, וזאת נוכח הפרתם היסודית של ההסכמים על ידי המבקשים. ההפרה התבטאה באטימת החללים שבין קומה ב' ו-א' של מבנה השוקניון ללא היתר בניה ותוך חריגה משמעותית מהתב"ע, בנישולם של המשיבים מזכויותיהם בחלל הנ"ל ובשטחים ציבוריים המהווים "רכוש משותף", ובהשכרתה של קומה ב' ל- 10 שנים לסופרמרקט ענק (סופר ספיר), המתחרה בעסקיהם של המשיבים, בשעה שלפי הסכמי המכר יועדה קומה זו לשמש, בין היתר, כקומת "פנאי". כפועל יוצא מקביעות אלו, חויבו המבקשים להשיב למשיבים את הסכומים שקיבלו מהם בהתאם להסכמי המכר, בקיזוז סכומים שונים כמפורט בפסק הדין. פסק הדין אינו כולל הוראות אופרטיביות המופנות כלפי המשיבים (הוראות כאלו אף לא התבקשו על ידי המבקשים בסיכומיהם). עם זאת, אין מחלוקת, כי כפועל יוצא של ביטול ההסכמים, ולפי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970, חייבים המשיבים להשיב לחזקת המבקשים את החנויות שרכשו.

2.       כעת עותרים המבקשים לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור, שבדעתם להגיש לבית המשפט העליון. לטענתם, קיימת הצדקה לעיכוב הביצוע, הן לאור סיכוייו הטובים של הערעור, והן משום שביצועו של פסק הדין יסב להם נזק בלתי הפיך.

3.       המבקשים טוענים, כי מימושו של פסק הדין אינו מתמצה אך בהשבת הסכומים הכספיים שקיבלו אלא יש לו גם היבטים מעשיים וקנייניים, המתבטאים בפינוי החנויות על ידי המשיבים; בביטולן של הערות אזהרה ושל שעבודים שנרשמו על החנויות; בפירעון הלוואות שהוענקו למשיבים; ובהשבת מיסי המקרקעין ששולמו. לטענתם, ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום מהיבטים אלו למציאות בלתי הפיכה, או למצעיר למציאות אשר תקשה מאוד על השבת המצב לקדמותו.

צידוק נוסף לעיכוב הביצוע נעוץ לטענת המבקשים בכך, שאם יתקבל הערעור יתקשו המשיבים להשיב את הסכומים שישולמו להם מכוח פסק הדין. סכומים אלו מסתכמים בכ- 20 מליון ש"ח, ואליהם מתווסף גם סכום הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 500,000 ש"ח.

עוד טוענים המבקשים, כי אם לא יעוכב הביצוע יפגע פרויקט ה"שוקניון" משום שרבים מבתי העסק שבו יחדלו מלפעול, מה שיגרום לדילול המבקרים ויפגע בבעלי העסקים הנותרים, ולא רק במבקשים. המבקשים אף הביעו חשש מחשיפתם לתביעות נוספות בעקבות ביצוע פסק הדין, מה שירע עוד יותר את מצבו של הפרויקט.

4.       המשיבים טוענים מנגד, כי בנסיבות העניין אין הצדקה לסטות מהכלל, שלפיו זוכה על פי פסק דין זכאי לממש את פרי זכייתו לאלתר, במיוחד כאשר עסקינן בפסק דין כספי, שלגביו נקבע בפסיקה כי עיכוב הביצוע יינתן רק במקרים מיוחדים ונדירים.

המשיבים מוסיפים וטוענים, כי לא מתקיים חשש לנזק בלתי הפיך, ובכל מקרה לא הונחה תשתית עובדתית מספקת אשר תתמוך בטענה זו.

ועוד טוענים המשיבים, כי המבקשים לא הראו שקיים סיכוי טוב לקבלת טענותיהם בערעור, ולא עמדו בדרישות החלות על מי שמבקש עיכוב ביצוע של פסק דין כספי: המבקשים לא טענו דבר לגבי אי יכולתם לעמוד בביצוע פסק הדין; אף לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לטענת המבקשים, שלפיה יקשה עליהם לגבות בחזרה את הכספים מהמשיבים.

דיון והכרעה

5.       הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 הוא, ש"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים", אלא אם כן שכנע המבקש בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד: כי סיכוייו להצליח בערעור הם טובים; השני: כי לולא יעוכב ביצועו של פסק הדין יהיה זה מן הנמנע, או קשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405-406).

כאשר מדובר בפסק דין כספי, ההנחה היא שביצועו של פסק הדין הוא  בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178, 182-183), ולכן ככלל לא יעוכב ביצועו של פסק דין כספי. סייג לכלל מתקיים רק במקרים חריגים, שבהם הצליח המבקש להראות, שאם יזכה בערעור צפוי להתעורר קושי ממשי בהשבת סכומים שאותם שילם על פי פסק דינה של הערכאה הראשונה, או שביצוע פסק הדין עלול להביא להתמוטטותו הכלכלית (ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל, תק-על 2000(3), 2459,  2463). בהקשר זה יש להדגיש, כי טענות בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינן יכולות להיטען בעלמא וצריכות להיות מבוססות (ב"ש 978/84 שכון עובדים בע"מ נ' מלובנציקפ"ד לח(4), 572, 575).

יצוין, כי פסק דין, המחייב נתבע להשיב לתובע כספים שהועברו במסגרת חוזה שבוטל, מסווג כפסק דין כספי, וזאת אף אם התשלום מותנה בהחזרת הנכס שעבורו שולמה התמורה כמתחייב מסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). כך הם פני הדברים גם כאשר מדובר בהשבת כספי תמורת מכר דירה, כנגד פינוי הדירה והחזרתה לנתבע (ב"ש 978/84 שכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק הנ"ל, בעמ' 576). חיובו הסטטוטורי של מי שזכה בהשבה לפנות את הנכס שעבורו שולמה התמורה אינו הופך, אפוא, את פסק הדין הכספי שזכה בו, לפסק דין של פינוי, וסוגיית עיכוב ביצועו של פסק הדין תבחן על פי אמות המידה לעיכובם של פסקי דין כספיים.       

מן הכלל אל הפרט

6.       הגם שאני מתקשה, מטבע הדברים, לחוות דעה על סיכוייהם של המבקשים בערעור דומני, כי טענותיהם כלפי פסק הדין ראויות להישמע. הדיון שלהלן יתמקד, אפוא, באפשרות השבת המצב לקדמותו אם המבקשים יזכו בערעור. 

7.       אקדים ואומר, כי לא מצאתי ממש באסופת טענותיהם של המבקשים, שעניינה בקשיים להשיב את המצב לקדמותו בכל הנוגע ל"חידושה של מערכת היחסים שבין הצדדים". היחסים בין הצדדים הם משפטיים. בפסק הדין נקבע,  כי הסכמי המכר בוטלו על ידי המשיבים כדין, וכפועל יוצא מכך אין עוד קשר חוזי בין הצדדים. אם המבקשים יזכו בערעור, אזי בפסק דינה של ערכאת הערעור, כשהוא לעצמו, יהיה כדי להצהיר ולהבהיר, כי בין הצדדים למעשה נותר קשר חוזי. ככל שכוונת המבקשים לומר, כי בעתיד יהיה קשה להחזיר את המשיבים לחנויותיהם, הרי מתגובתם של המשיבים עולה, כי ממילא אין הם מחזיקים בחנויות מזה זמן אלא מצאו לעצמם מקורות הכנסה אחרים (זולת 5 חנויות שהושכרו לצדדים שלישיים תמורת תשלום ארנונה ודמי ניהול). מטעם זה יש לדחות גם את טענתם הנוספת של המבקשים, כי לפינוי החנויות עשויה להיות השפעה שלילית על עסקים אחרים במבנה השוקניון. וודאי שאין לקבל את הטענה כי אי עיכוב ביצוע עלול לגרום לתביעות נוספות נגד המבקשים, שהרי תביעות נוספות, אם תוגשנה, תוגשנה בעקבות פסק הדין ולא בעקבות ההחלטה על אי עיכוב ביצועו.

8.       בדומה לכך, לא מצאתי ממש בטענות המבקשים, כי יתקשו לרשום מחדש הערות אזהרה ושעבודים שימחקו על ידם בעקבות פסק הדין. ראשית, ההחלטה אם למחוק את ההערות אם לאו קודם למתן פסק הדין בערעור נתונה בידיהם של המבקשים. שנית, לא שוכנעתי כלל ועיקר, כי ביטול הרישומים הנזכרים ייצור מצב בלתי הפיך. דומה כי מדובר בפעולות טכניות גרידא, הניתנות לביצוע מחודש בכל עת ועל נקלה.

9.       לא נותרו אלא טענותיהם של המבקשים שעניינן בקושי לגבות מהמשיבים מחדש את הכספים אם יזכו בערעורם. לכאן מתקשרות הטענות בדבר קשייהם הצפויים של המשיבים לשוב ולקבל הלוואות לצורך מימון הרכישה, כמו גם הקשיים הצפויים הכרוכים בתשלום מחודש של מיסי הרכישה. בהקשר זה מציינים המבקשים, כי סכום פסק הדין מסתכם בסכום עתק של כ- 20 מליון ש"ח. אמנם, מאחר ומדובר ב- 25 הסכמים נפרדים שעליהם חתומים 34 המשיבים, הרי שאם יתקבל הערעור, יחויב כל אחד מהמשיבים בהשבת חלקו היחסי בלבד. אלא שעדיין מדובר בסכומים משמעותיים של כ- 600,000 - 1,000,000 ש"ח לכל עסקה. מספרם הרב של ההסכמים ושל הצדדים המעורבים, כך נטען, עלולים להקשות ביתר שאת על גביית מלוא הכספים בחזרה מהמשיבים. לאישוש טענתם מפנים המבקשים לסעיפים 29-30 לכתב התביעה, שם מתוארים המשיבים, כולם כאחד, כמי ש"נאנקו תחת נטל ההלוואות שנטלו" ולכן "נזקקו לחנויות כאוויר לנשימה" והסכימו לקבל את החנויות כמות שהן "מתוך מצוקתם הכלכלית ההולכת וגוברת". המבקשים מוסיפים וטוענים, כי יש להניח שעם קבלת סכומי ההשבה על פי פסק הדין יפרעו המשיבים את ההלוואות שנטלו לצורך רכישת החנויות. דא עקא, כפועל יוצא ממצבם הכלכלי הקשה הם יתקשו לגייסן מחדש אם ייצאו מהערעור עם ידיהם על ראשיהם. מטעמים דומים לאלה יש להניח, כי גם יתקשו לשלם פעם נוספת את מיסי הרכישה.

10.     בטענותיהם דלעיל של המשיבים אודות מצוקתם הכלכלית, המפורטות בכתב תביעתם, די כדי לבסס חשש סביר, כי יתקשו להשיב למבקשים את תמורת החנויות אם פסק הדין יבוטל בערעור. יודגש, כי הנתון בדבר העדר מסוגלותם של המשיבים להשיב את הכספים הנו "יסוד שלילי", וכל המידע הצריך לעניין אף נמצא בידיעתם המיוחדת של המשיבים. בנסיבות אלה, לצורך הבקשה שלפני די בטענותיהם דלעיל של המשיבים כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל כתפיהם (ראו והשוו: י' קדמי, על הראיות חלק שלישי, מהד' תשס"ד, עמ' 1492-1496). לכן, לו חפצו המשיבים לסתור את שטענו בעצמם בכתב התביעה, או להראות שהדברים אינם תקפים עוד שכן מצבם הכלכלי השתפר בינתיים, היה עליהם להגיש תצהירים מטעמם, דבר שלא נעשה על ידם. מהיבט זה עלה, אפוא, בידי המבקשים לשכנע, כי אם יזכו בערעור הם עלולים להתקשות לגבות מהמשיבים בחזרה את תמורת החנויות. קשיים אלה מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שמדובר בקבוצה גדולה של 34 רוכשים, נתון העלול להקשות באופן מיוחד על הגבייה. כל האמור לעיל יפה גם לגבי הקשיים הצפויים הנלווים בכל הקשור לגיוס הלוואות חדשות למימון הרכישה ולתשלום מחודש של המיסים.

11.     ב"כ המשיבים טענו, כי בחששותיהם דלעיל של המבקשים אין ממש ולו מהטעם, שהם יוכלו לקבל את המגיע להם באמצעות מימוש חנויותיהם של המשיבים. דא עקא, טענה זו מתעלמת מכך, ששווקו של הפרויקט נכשל לחלוטין (והרי זו הייתה הסיבה להשכרת הקומה העליונה לסופר ספיר). נכון לעת הזו אין סיבה להניח, כי גורלן של חנויות המשיבים יהיה שונה. חנויותיהם של המשיבים אינן יכולות להוות, אפוא, בטוחה של ממש לביצוע התשלום.